Archive for ינואר, 2010

כנסים, רבותי, כנסים- והפעם כנס רשתות חברתיתות במופ"ת

שלום רב,

לאחרונה אני נמצאת בהרבה מאוד כנסים, חלקם מעניינים וחלקם פחות.

הפעם אני רוצה לספר לכם את חוויותיו מכנס "רשתות חברתיתו ועולם החינוך" – הכנס השנתי לתקשוב בחינוך ובהוראה

שנערך במופ"ת ב0 26.1.10.

ראשית הופיע בפנינו ד"ר עופר רימון ראש מינהל מדע וטכנולוגיה. הוא ציין את מישנתו במסגרת תפקידו החדש. (מכאן שלוחה

בירכתנו להצלחה בתפקיד). הוא התייחס למס' נקודות חשובות: התאמת תכנית הלימודים למאה ה- 21 ובכללה לתחום התקשוב ההולך ומתפתח.

הוא התייחס גם למערך ההדרכה ולאפשרויות הגלומות.

ד"ר רימון התייחס לשינוי התכנים לתכנים דיגיטלים ובניית תכנים חדשים, להעצמת הצוות החינוכי להובלת שינוי,

כלומר הכשרת המורים ( משהו שאני מתחברת אילו מאוד בתוקף תפקידי בשני מרכזי פסג"ה ובתפקיד הארצי שלי).

וחשוב מכל- התייחס לתשתיות ולתחזוקה- אבן הנגף כמעט בכל מוסד חינוכי בו אני מבקרת או עובדת.

תחזוקה- תחזוקה- תחזוקה.

אין טכנאים ברוב המקומות, דבר המערים קשיים על האנשים המעוניינים לשלב התקשוב במסגרת תהליכי ההוראה למידה שלהם.

המוטו שלו בסוף דבריו היה "לתת למורים את כל הכלים להצליח".

ההרצאה הראשונה היתה של ד"ר יובל דרור. נושאה היה "רשתות חברתיתו- בין אקטיביזם לשטותייזם".

ד"ר דרור התחיל בסרט מקסים על זוג העומד בפני הכומר להינשא ותוך כדי מהלך העברת השבועות מעדכן החתן את מעמדו בפייסבוק מרווק לנשוי,

רק לאחר מכן הוא מתפנה לנשק את הכלה.

הדור הצעיר שלנו חי ונושם את הרשתות החברתיתו ( לא כולם, אך יש רבים).

ד"ר דרור התייחס לטוויטר במרבית הרצאתו. טוויטר היא רשת חברתית בה ניתן לכתותב בכל מסר עד 140 תווים.

בתחילת דרכה הייתי אמור לכתוב מסרים על "מה אתה עושה כעת"

אבל אף אחד לא ממש ענה על שאלה זו.

בטוויטר ניתן לעקוב אחרי אנשים שאינננו מכירים ולא אישרו את חברתותינו ( בניגוד לפייסבוק).

באותה מידה ניתן לעקוב אחרינו ואחר דיוחינו. הודעת הטקסט, כפי שציינתי קודם, קצרה, ומועברת בבת אחת להרבה אנשים

שעוקבים אחרינו. אין הודעות פרטיות.

טוויטר התפרסם בעיקר בשל 4 אירועים: המהומות באיראן, הניסוי של אשטון קוצ'ר ומותו של מיקל ג'קסון.

כלי התקשורת המסורתיים לא היו ערוכים לדיווחים מהירים, וכאן נכנס הטוויטר והאנשים שדיווחו אונליין על הנושא.

הסיפור של אשטון קוצ'ר ממחיש את כוחה של מדיה חברתית זו. הו הצליח לגייס מיליון איש שיעקבו אחריו,

ובכך ניצח את רשת ה- CNN בכמות האנשים.

הוא הגיע למס' מסקנות ברורות:

1. יותר ויותר אנשים בכל העולם יודעים שדרך מהירה ביותר להתעדכן בנעשה בעולם היא דך הרשתות.

2. היחס בין מידע לרעש הוא בלתי נסבל.

3. טוויטר הוא סוג של שיחה חדשה, מסוג אחר- שיחה פומבית.

4. בבסיס שירותי המדיה החברתית עומדת המהירות. כולם מחוברים לכאן ועכשיו.

הוא ציין כמו כן את בעיית האמינות של המידע בטוויטר והראה סרטון מצחיק על ידיעה על מותו של אדם תוך כדי אישרור בטויוטר,

כאשר האדם עומד, חי וקיים מולו.

אחרי ד"ר יובל דרור  עלה להרצות ד"ר אלון הסגל. הוא התייחס לסוגיה של מי אחראי על המידע- האם המורה המעביר המידע או התלמיד המקבל אותו?

בטוויטר- מי שמקבל הוא האחראי. כעת צריך להתייחס לשימושים של הטכנולוגיה ולשם כך צריך להשקיע בהטמעה.

פייסבוק יכולה לשמש רשת של קבוצת ילדים להכנת משימה קבוצית שמורה מבקשת. זו עמה – הרשת החברתית

 ואפשר לתעל אותה למקומות לימודיים. זו מערכת ידע- התנסות מוצלחת, הוצאה לפועל, רב מימדיות, רלוונטי לאחרים, מיידי, עדכני, בהתאמה לסיטואציה.

עצמת הרשת החברתית היא התעודה של חכמת ההמונים ברשת.

מה גורם לנו להתחבר? זו התגבשות התודעה החברתית. כשאני צריך משהו, אני מתחיל לפזר ברשת שאני זקוק למשהו,

ואנשים מיד נרתמים לעזרה. ברגע שיש קשר בין צורך לפתרון- אנשים מתחברים.

ההרצאה הבאה היתה של מר טל גליל- הוא התייחס להגדרתו של ד"ר גילברג מ- 1995 למושג של התמכרות לאינטרנט – IAD.

הוא התחיל בבדיחה, אך כל העולם התייחס למאפייני ההתמכרות כאל משהו מאוד רציני.

מר גלילי ציין שבממוצע אנשים בודקים כל 5 דקות את המייל שלהם, ולוקח להם 64 שניות לחזור לריכוז, במה שעסקו קודם.

הוא הציע מס' הצעות:

* תקבעו שעות קבועות לבדיקת מיילים.

*תנתקו את ההתרעות על המיילים חדשים נכנסים.

*תשמרו על שעות שינה.

*תתרחקו לפחות שעה אחת מן המחשב לפני השינה.

כמו כן ציין מר גלילי מס' אתרים בהם ניתן לכוון את שעון הנוכחות שלנו במחשב ובאינטרנט,

כדי לעזור לנו להתנתק ממנו במרווחי זמן קבועים.

בנוסף התייחס מר גלילי לפרטיות או יותר נכון לאי הפרטיות ברשת.

אם זה מצד הממשלה הצוברת עלינו מידע רב, למשל הרישומון שכל אחד יכול להיכנס אליו, ולעיתים מידע זה יכול להגיע לידיים לא נכונות,

התאגידים, כמו גוגל למשל הצוברת עלינו מידע מאנשי הקשר שלנו, דרך האתרים בהם אנחנו גולשים והמקומות שאנחנו מחפשים בגוגל מפות ועוד עוד.

ההרצאה הבאה היתה של סוזן צעירי ואריאלה לנדברג על רשתות חינוכיות. רשת חינוכית היא רשת חברתית אך מתמקדת בלמידה.

בנינג כל אחד יכול לפתוח רשת חברתית ואילו בפייסבוק יכולים לפתוח רק קבוצות.

המרצות הציגו רשתות חינוכיות שהן שותפות להן, כמו רשת תלמידים למתמטיקה באיזור חיפה, בחוף הכרמל,

רשת נווה שאנן על הנצחת נופלים ורשת דרוםנט שפעלה בתקופת מבצע "עופרת יצוקה"  ואת הרשת של רכזי התקשוב בארץ.

המרצה הבא היה פרו' שיזף רפאלי שהתייחס לאפסנאות של תכנים, לשיתוף בין מורים ולתכנים לימודיים שיש גישה לכל מי שרלוונטי לו.

הוא טוען שיש לאגם פרטים לקבוצות גדולות על פי תכנים.

בנוסף ציין פרו' רפאלי את הויקי ספר, שזו אפשרות של מורים לכתותב ספרים לימודיים ביחד- כתיבה המאפשרת

מעקב אחר שינויים, אפשרות חסימה של כתיבה, ומי שמרוויח בסופו של דבר הוא הלקוח.

הוא טוען שאף אחד לא יודע הכל, אבל כל אחד יודע משהו.

נושא נוסף שהועלה הוא רתימת המשחק המקוון לשירות ההוראה. הטמעת המשחקים בהוראה.

לטענתו במשחק מקוון לומדים החוקים תוך כדי משחק.

ההרצאה האחרונה היתה של פרו' רוני אבירם. לצערי לא יכולתי להישאר, כי צריך גם להתפרנס ונאלצתי ללכת לעבודה.

בסיכומו של דבר, היה יום מוצלח מאוד ונהניתי מכל הרצאה והרצאה.

כן ירבו כנסים כאלה.

זהו, מספיק להיום, עייפתי אתכם, אך לדעתי היה כדאי,

להתראות בדיווח הבא….

רונית נחמיה

וחשוב מכל- להקדיש זמן לכלום- לפעמים אנחנו שוכחים את זה.

ינואר 30, 2010 at 7:46 am כתיבת תגובה

כנס "קריאה בעידן דיגיטלי" בחסות מרכז צ'ייס

אתמול הייתי בערב עיון בנושא קריאה בעידן דיגיטלי שהתקיים ביום רביעי 20 בינואר 2010 בקריית האוניברסיטה הפתוחה ברעננה.

רציתי לשתף אתכם במידע שספגתי במפגש זה.

הכנס התקיים בחסות שה"ם המרכז לשילוב טכנולוגיות בהוראה מרחוק  והמרכז לחקר טכנולוגיות בהוראה ע"ש צ'ייס

הכנס נפתח בהרצאה מעניינת של פרו' יורם עשת, שנושאה היה : "בחזרה לעתיד: מבט היסטורי על המחזוריות בהתפתחותה

של אוריינות הקריאה והכתיבה". בהרצאה דיבר פרו' עשת על כך שאוריינות הכתיבה עוברת ארבע מגמות התפתחות הפוכות:

מגמה ראשונה: בעבר התקיים כתב תמונות, התמונות ייצגו מילים בתקופת קדם הדפוס. לאחר מכן התפתחו האותיות המוכרות

לנו, וכעת חזרנו שוב לתמונות- האייקונים המוכרים לנו במחשב.
מגמה שנייה: בעידן קדם הדפוס הכתיבה הייתה במגילות נגללות. במבט אחד לא ניתן היה לראות את מלוא הטקסט,

היה צריך לגלול מטה. לאחר מכן הגיע הדף המוכר, בדף ניתן לראות את מלוא הטקסט. וכיום בעידן הדיגיטלי שוב צריך לגלול באתר כדי לראות את מלוא המידע.

מגמה שלישית: בעידן קדם דפוס לא ידעו ברוב המקרים מי כתב את הטקסט, לא היה קונצנזוס על זכויות יוצרים

ולא היה תשלום למחשב. הייתה אפשרות של שינוי טקסט מהעתקה להעתקה. בעידן הדפוס יש מחבר, התפתח מושג "זכויות יוצרים"

ומתקבל תשלום עבור תגמול. בעידן הדיגיטלי שוב לא תמיד ידוע מי כותב הטקסט, ניתן לשנות, עוד לא ברור למי זכויות היוצרים. אפשרויות הקוד הפתוח.

מגמה רביעית: בעידן טרום הדפוס אנשים רבים לא ידעו לקרוא, ולכן התקיימה בעיקר קריאה קולית. בעידן הדפוס התפתחה הקריאה הדמומה,

ובעידן הדיגיטלי  אנחנו חוזרים לאתרים בהם יש הקראה בקול.

ההרצאה הבאה הייתה של ד"ר רקפת אקרמן, שנושאה היה: "ללמוד טקסט ישר מהמסך? הו, לא, אני חייב להדפיס:

ניתוח תהליך הלמידה ממסך לעומת למידה מנייר". ד"ר אקרמן הציגה תוצאות מחקר שערכה, ובממצאיה היא התייחסה לכך,

 שאנשים קוראים יותר מהר מטקסט הרשום על מחשב, אך רמת הבנתם היתה נמוכה. היא ציינה שרבים עדיין מעדיפים להדפיס מאמרים אותם הם מעוניינים לקרוא.

המרצה הבא היה אבי ורשבסקי והוא דיבר על "האוריינות החדשה ומערכת החינוך: אתגרים והזדמנויות". בין היתר הוא התייחס

לנקודות הבאות: קיימת קריסה של מבנים מוכרים לארגון מידע, מתגבשת הגדרה מחודשת של מערכת היחסים שבין קורא לטקסט והגדרה נוספת של ספר וקהילה. השינוי הוא בכלי הביטוי.

כיום הטקסטים קצרים יותר, יש פריסה שיווקית של מידע, חזרה לויזואליות ולאייקונים, ויש שימוש בכלי ביטוי חדשים, כגון: תלת מימד, וידאו ועוד.

העולם החדש מערב מיקסים,ערבולים והפרת זכויות. כמו כן ציין המרצה את מותו של הקאנון ואת הטשטוש של הגבולות בין המקצועי לחובבני.

כיום יש ויתור על לינאריות בטקסט ויש שחיקה של הערך של הספר כאובייקט בעולם.

מסקנתו מכל הנ"ל היא שאם תוכן לא ידע להתאים עצמו לאוריינות החדשה, במובנים מסויימים הוא יכחד.

הרצאה נוספת הייתה של פרופ' יואב יאיר שדיבר על "האמנם נהפוך מ"עם הספר" ל"עם הספר הדיגיטלי"? הראה בין היתר את הספר הדיגיטלי, 

 ודיבר על כך שהכתיבה בו היא בדיו מיוחדת, שלא מעייפת את העין. כמו כן סיפר על כך שרבים האנשים שאוהבים שספר יהיה בידם,

 בחזקתם. בספר הדיגיטלי יש מקום למס' ספרים. היתרון הוא שהוא לא טופס מקום, ניתן להכניסו לכיס, ותמיד ניתן לקרוא ספר ואח"כ למחוק.

אנחנו עוד בדור בו חבל לנו לזרוק ספרים, מתעורר בנו רגש מסויים כשרואים ספר שמישהו קורע אותו. אך הדור של הילדים שלנו אולי לא יחוש כך.

ההרצאה האחרונה הייתה של מר דב אלפון, "הספר מול האינטרנט: מי ימות קודם?" שדיבר בכלליות על המהפכה אותה עובר העידן הדיגיטלי ואת המשמעותיות על הספר המודפס.

את יום העיון ניתן היה לראות בשידור ישיר ובטוחני שבימים הקרובים גם יעלה שידור מוקלט של ההרצאות.

סביר להניח בקישור כאן.

 עד כאן להיום, אשמח לשמוע גם התרשמויות שלכם מן הכנס.

להתראות בינתיים

רונית

 

   
   
   
   
 

 

ינואר 21, 2010 at 10:21 am כתיבת תגובה

מאגר ידע- היכן?

שלום לכלום, הרבה זמן לא כתבתי, שוב כמו תמיד, הסיפור הישן, אין זמן  

או יותר נכון אין פנאי, כי זמן תמיד יש, רק צריך למלא אותו.

אז, על מה רציתי לכתוב היום?

כן, על מאגר הידע ההולך ונבנה תחת מרכז פסג"ה ראשון לציון בתוך הקמפוס הוירטואלי של עובדי הוראה.

זוהי סביבה של היילרן, הניתנת לנו מרכזי הפסג"ה, חינם, יש לה יתרונות ויש לה חסרונות.

לאחרונה, עולות שאלות ובעיות עם סביבת הקמפוס וחשבנו על  אפשרות להמירה במודל או בגוגלסייט.

הכנתי טבלה של יתרונות וחסרונות של כל סביבה.

ומה לעשות, הרבה יתרונות למודל, והוא בעצם די "עוקף את כולם בסיבוב" .

אשמח לשמוע תגובות על מאמרון זה למי שיש התנסות באחת הסביבות או יותר ולציין קשיים והצלחות שהיו לו בסביבה.

חשוב לי לציין שהסביבה אמורה לשמש מאגר של קישורים וקבצים של מערכי שיעור משולבי מחשב וברקו.

אז… למה אתם מחכים, גשו לכתוב לי תגובות.

רונית

ינואר 11, 2010 at 12:20 pm כתיבת תגובה


רשומות אחרונות

ינואר 2010
א ב ג ד ה ו ש
« דצמ   פבר »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31